הרווח שבין האותיות
לפני מספר חודשים בפורום של הורים, סיפרה לי אחת האמהות בהתרגשות כי בנה חזר מהלימודים ונראה כי הוא שרוי במתח. כשניסתה לפנות אליו, השיב לה הנער: "אמא, אני שונא אותך – תפסיקי לעצבן אותי!". האמא סיפרה כי מאוד נפגעה, שהרי כל רצונה היה להטיב עם בנה ולהקל עליו.
השאלה מה היא עשתה לא בסדר? הידהדה בראשה ללא הפסק…
האמא השיבה לבנה בתקיפות כי היא לא מבינה למה הוא מדבר אליה כך. שזה פוגע ולא מקובל עליה! הבן קם ונכנס לחדרו בפנים זעופות.
האם יכול להיות שנאמר עוד משהו והאם לא קלטה?
כל תשדורת המועברת אלינו, מכילה שני תדרים; האחד, אותו אנו קולטים ומתרגמים אותו לפלט על מסך ההכרה. התדר השני, אותו אנו קולטים אך איננו מתורגלים בתרגומו.
במקרה של האם והילד, המערכת שנועדה לתרגם את המסר השני התנוונה.
עיתים מהות הדברים מועברת על הגל השני ולכן לעיתים, למרות הרצון שלנו, אנו לא מצליחים להבין את פשר דבריהם של ילדנו. אנחנו הולכים שולל אחר המסר הנאמר באותיות. כשהמהות, נמצאת ברווח שבין האותיות!
עלינו ללמוד לפתוח את האוזניים, להיות מתורגלים בשאלה "מה עוד נאמר ולא שמעתי?".
בעת ששומעים את המהות, את הדבר שבאמת מציק לילד ומגיבים בצורה נכונה, תגובתו של הילד תהיה מלאת סיפוק והיא תאשר את הצלחתי להקשיב באופן יעיל. כמו כן, היא תאפשר מהלך של התקדמות לעבר הרצון של הילד לשינוי ובהמשך אף למוכנות שלו לטובת השינוי.
אם השיחה מסתיימת בכעס, עצבים וכד', לעיתים זו תעודת עניות ליכולתנו לשמוע את הילד באמת.
דוגמאות למשפטים הנשמעים לעיתים מהנוער:
- אמא, נמאסת עלי!
- את אף פעם לא מבינה אותי!
- את לא מקשיבה לי אף פעם
- הלוואי ותמות
- הלוואי והייתה לי אמא אחרת
- לא רוצה לשמוע אותך יותר
- תעזבי אותי במנוחה
נסו עתה לחשוב מה הילד באמת אומר בכל אחד מהמשפטים. אולי מעבר למה שאנו מבינים בקריאה ראשונה. נסו לשמוע את מה שנאמר ברווח שבין האותיות.
אשמח לקבל את תגובתכם….למי שמתקשה שלחו אלי מייל ואחזור בהקדם.
מטרה:
פיתוח "זוג אוזניים נוספות" לשמוע את הנאמר ברווח שבין האותיות ,כמו גם יכולת לשאול: "מה עוד נאמר ולא שמעתי?"
זמן מתאים לשימוש:
- כשהמפגש בין ההורה לילד לא מביא לשלום, שלווה או הרמוניה.
- כשהתנהגות או דיבורו של הילד לא תואמים את ציפיות ההורה.
המודל מדבר על דיבור נרחב המתקיים ברווח שבין האותיות, בלעדיו נלך לאיבוד בכל הנוגע לנסיונינו להיות לעזר במצבים הנפשיים המשתנים אצל הילד. ("ללכת לאיבוד" פירושו: "לשמוע את הנחש" – להיעלב, להתעצבן, לכעוס, להתעייף, להתאכזב, להתרעם, להרגיש לא מוערך, מובס, שבור לב ועוד).
המודל מדגיש את החשיבות לשמוע את הנאמר ברווח שבין האותיות על מנת להיות מדויקים בהתערבות שלנו.
ללא הכרות עם הנאמר ברווח, יש חשש גדול שנקשיב ללחישת "הנחש", נאכל מהתפוח ונגרום להתערבותנו להיות "מורעלת".נ
בדרך כלל אני מכיר את הרווח שבין השורות, אולי בין המילים, אבל בין האותיות? לא כל כך ברורה הכוונה. צריך להרחיב. איך הנחש קשור לעסק? מה עוד נאמר ולא שמעתי? אולי להחליף במה לא נאמר ואני שמעתי (שזה מה שקורה לרוב)
הקשר לנחש: הנחש על פי המדרש גרם לחווה לאכול מהפרי האסור ע"י כך שנתן לה להבין משהו שכלל לא נאמר ע"י ה'. מרגע שהקשיבה לנחש ואכלה קבלה את העונש – בעצב תלדי בנים.
וכעת הנקודה: לעיתים במפגש עם העולם אנו שומעים דבר מה, הממה זה רק חצי מהדברים ואנו נוטים להשלים את "הפזל". השלמת הפזל לכיוון מאוד מסויים (שלילי) קרויה על ידי "הקשבה לקול הנחש". הדיבור שיוצא מפינו כלפי הילדים או כלפי העולם יהיה פגום ויוביל הרבה פעמים לבלאגן. הדיבור הפגום שיוצא משול ללידה בעצב.
לדוגמא, נער שחוזר מלימודיו בעת שאימו מקבלת את פניו בהזמנה לשולחן הוא עונה לה בכעס: "די תעזבי אותי אין לי כוח…" האמא שומעת באוזן כביכול את הנחש לוחש לה: הוא לא מעריך אותך, הוא לא מכבד אותך…" האם נפגעת ומאשימה אותו בכפיות טובה הילד ניכנס לחדר בטריקת דלת והבלאגן באויר..
ברווח שבין אותיות דיבורו הכועס של הילד הוא למעשה יכול להיות אומר: "עברתי אירוע קשה בבית הספר ומכיוון שלא היה לי על מי להוציא את הכעס זה יצא מולך אמא יקרה, מצטער שאני לא יכול כעת להוכיר את מעשייך".
נקודה חשובה: כשהאם עסוקה בלהפגע אין מי שיכיל את הכעס וילווה את הילד בהתמודדות מתקדמת עם מה שעבר בבית הספר.
באופן כללי, התורה של היום (לוחות שניים, תורת משה) היא תורה של פרוד כל אות היא שכל אחר המוכן להילחם אחד בשני לאומת זאת ברווח שבין האותיות נמצאת תורת משיח היא נותנת חיים לדף ,יש לה אוזן להקשיב לכל אחת מהאותיות לעשות לה מקום ולחבר בין ספרדים לאשכנזים, חילונים ודתים, ימניים ושמאלנים… ברווח מתחבאת התורה (הלוחות הראשונים טרם השבירה) של חיבור ההפכים, תורה של אהבה שבדעת.