מרכז המפה

פנתה אלי אמא בקושי שנוצר אצלה עם רצונו של בנה להוריד את הכיפה. האם הרגישה שאינה יכולה לדבר עם הבן על הנושא באופן רגוע. תמיד השיחה עלתה לטונים גבוהים.
במקרה אחר נוצר ריב גדול סביב רצונו של הבן הבכור לעשן. מכיוון שהקשר עם ההורים לא אפשר שיחה רגועה, המתח והכעס הובילו את הנער להרחיק לכת ולעשן 'גראס'.
המודל הבא מסביר את חשיבות הקשר בין ההורה לנער/ה מגיל צעיר על מנת להגיע לגיל ההתבגרות ולעבור אותו בשלום.
בכל גיל, דרוש למצוא נקודת חיבור בין ההורה לתינוק, לילד, למתבגר וכו'..
נקודות החיבור בונות צינור תקשורת איתן המאפשר בהמשך להעביר בתוכו "מים בלחץ" כמשל לנושאי שיחות מורכבות המאפיינים את גיל ההתבגרות. אם לא טרחנו ובנינו צינור תקשורת טוב מספיק, כשיעברו בו מים בלחץ יהיו פיצוצים בצינור והמים ילכו לאיבוד.

נקודת החיבור בין ההורה לילדו, צריכה להיעשות סביב הנושא המעניין את הילד ובהמשך את המתבגר. אני קורא לזה "המגרש הביתי" של הילד. במרחב הזמן הזה, אין נזיפות, אין תוכחות, אין הערות. המבוגר מתעסק ומתעניין בעולמו של הילד. ההורה, מתוך מודעות ותכנון מראש מקדיש זמן ל"משולש הזהב".
כמובן, שההורה צריך לדאוג שהזמן והמקום נוחים לילד. לעיתים, מפאת העומס אפשר לפתוח יומנים ולקבוע פגישה. על מפגשי "משולש הזהב" להיות מתוכננים. שלא יעבור שבוע בלי מפגש.

"משולש הזהב", שם דגש על נקודת החיבור נקודת החבר. שתביא את ההורה לקשר של אהבה שלא תלויה בדבר – אהבה המכסה על כל הפשעים. לחינוך הדור הזה, חייבים להכניס את נקודת החבר!
אם לא נמלא את המשולש בנקודת החבר, באהבה שלא תלויה בדבר, באמונה בילד. המשולש יתמלא במרידה של הנער.

אם שרצתה לחזק את הקשר עם בנה 'נאלצה' לשחק איתו במשחקי מחשב בהם משתתפים אומנויות לחימה שונות. למרות הקושי הגדול של האם להתקרב למשחקי מחשב מסוג זה, היא אפשרה לבנה ללמד אותה את המשחק ואחרי תקופה קצרה של משחק משותף, סיפרה האם על שיפור ניכר ביכולת התקשורת בינה לבין בנה.

טעות להבין שמרידה היא סוג של התנהגות. מרידה היא ביטוי לחוסר בנקודת חבר, חוסר באהבה המכסה על כל הפשעים אצל ההורים ששכחו בשביל מה בעצם ענדו והתחייבות באמצעות טבעות נישואין מקודשות. אם לא השכלנו לבנות צינור תקשורת טוב מספיק בעזרת "משולש הזהב" מגיל צעיר, אנו מגיעים לגיל ההתבגרות לא מוכנים.

הצורך של הנער/ה בסיגריות, סמים, קשר עם המין שני, הורדת הכיפה, חבישת הכיפה, בדיקת זהות מינית וכו', הוא הזמנה של ההורים לשיחה המורכבת מהקשבה לנער/ה. הצגת הצדדים החיוביים, השלילים, הרווח הקיים מכל אחד מהצדדים והצגת תפיסת עולם (ציפיה) של ההורים בנושא.
קיימת אפשרות בשיחות אלו לחיזוק הקשר והעמקתו. לעיתים רבות הטלת וטו או סנקציות חריפות, לא יגרמו לנער/ה לסגת אלה להפך לנוע לעבר הקצנת העמדות.

אמירה כגון: "בסופו של דבר הרי אתה תחליט מה טוב בשבילך. אני אעזור לך להתבונן באופן רחב, אך הבחירה שלך. אני אלווה אותך בכל בחירה שתבחר. אני סומכת ומאמינה ביכולת הבחירה שלך…" דיבור בסגנון הזה, שם קרקע פתוחה ונעימה לשיחה.

קיים יחס בין הפנמת הסמכות והגבולות אצל הילד, לכמות האהבה שלא תלויה בדבר אותה אנו מקרינים לילד. הדבר דומה לקשר בין היכולת שלי לתת צ'קים לבין כסף שיש לי בחשבון. הכסף בחשבון הוא האהבה, נקודת החבר – העיגול. הצ'קים הם הגבולות הכללים – הריבוע.
כמו שפיזור צ'קים ללא גיבוי כספי בחשבון יביא לפשיטת רגל כלכלית' כך פיזור גבולות וסמכותיות ללא גיבוי של אהבה שלא תלויה בדבר, תביא לפשיטת רגל חינוכית.

עלינו לזכור שהילד הוא לא שלנו אלה פיקדון בידינו. אין אנו יודעים במדויק מה עליו לעבור והיכן עליו להימצא בעוד שנים מספר. גם היכולת שלנו מוגבלת. אנו עושים את המירב וזה המון! חינוך הדור, הוא עסק מורכב יש אומרים בלתי אפשרי, לכן תנו לעצמכם הרבה קרדיט. אתם הורים נפלאים!